פרק ב'

כבר נפרדנו מפרק א', לעתים קרובות הקמנו משפחה ואנו פנויים לקשר חדש, לפרק ב'. מה אנו מביאים אתנו לפרק ב'? מהן הבעיות בהן נתקל בהמשך, מה חשוב לבדוק קודם, למה אנחנו צריכים לשים לב, ומהם החוקים הבלתי כתובים של עשה ואל תעשה בפרק ב'?

ראשית כל, אנשים מגיעים לפרק ב', אחרי שלמדו משהו על עצמם ועל זוגיות בפרק א'. חשוב שכל אחד מבני הזוג, יהיה מודע לחלקו בתוך הזוגיות שהתפרקה, כי החלפת בן זוג איננה משנה את הצרכים שלנו. הצורך באינטימיות, באהבה, באמון, בשייכות, בביטחון, בחברות, לא משתנה בזוגיות שנייה. מאחר שהזוגיות הראשונה השאירה משקעים, בני הזוג מגיעים גם עם הגנות שלא היו קודם. הם לא רוצים להיכשל שוב. הם כבר "למודי נסיון" והפעם הם לא יפלו למלכודות שנפלו אליהם קודם. כל אחד נושא בתוכו חויה של "כשלון" שמשפיעה על הדימוי העצמי שלו, ועל התנהלותו בזוגיות השניה.

יחד עם זאת, עצם העובדה שהצליח לסיים קשר לא טוב, ולמצוא זוגיות חדשה משרה עליו בטחון ומאפשרת התקשרות חדשה. לעתים ההגנות הללו עוזרות לבני הזוג, לא לחזור על טעויות, ולעתים היא בעכרי בני הזוג, כאשר ההתמסרות היא חלקית, והנכונות להתמודד עם האתגרים הלא פשוטים של פרק ב', פוחתת. לפרק ב' נכנסים גורמים שבחלקם אין לנו שליטה ישירה עליהם. נמצא עצמנו במצבים המעוררים בנו רגשות שלא הכרנו אולי קודם, כמו קנאה, תחרות, כרסום במקום שלנו, ובתחושת החופש שהתרגלנו אליו.

אם קודם היה ברור של מי הבית, הרכוש המשותף, הילדים…מה החוקים, מה אפשרי ומה לא אפשרי,משהו בשגרה הזו משתנה ואנו עומדים מול מציאות שלא הכרנו קודם. מציאות שמחייבת אותנו לגמישות, ויתורים, פשרות, הכלה, סבלנות וסובלנות, התמודדות עם כעס ותסכול וכל מה שהכרנו מפרק א'.

הצורך באהבה ובאינטימיות חזק יותר מכל דבר לכן לא נוותר על החויה הזו, אך פרק ב' הרבה יותר מורכב מפרק א'. אם נגלה שבן זוגנו מבלה יותר זמן עם ילדיו, או נגלה שהוא רגיש יותר לילדיו, או נדיב יותר או מצפה מאתנו משהו שלא מצפה מעצמו, או אז יסדק שוב האמון, תחושת הקרבה והבטחון. הצורך שלנו להגן על ילדנו מול אב או אם חורגת, לא קיים בפרק א'. גם בתחום הכספי-כלכלי יכולות להתעורר בעיות. חוזה הממון שחלק מהזוגות חותמים עליו, או ילד משותף שנולד דורש משאבים כלכליים ונפשיים נוספים המתנגשים לעתים עם המחויבות של פרק א', ומייצר קונפליקטים חדשים שונים מאלה שהיו בעבר. לכן חשוב מאד שנבחן היטב, האם תפיסות העולם דומות, אם הסוגיות המהותיות הקשורות לחיי שיתוף נבחנו, לובנו ויש תמימות דעים לגבי הדרך המשותפת.

מעברים כאלה דורשים את הזמן שלהם. כל אחד חייב להרגיש בטחון במקום שלו בתוך המערכת החדשה הזו של משפחות מחוברות. בניית היחסים עם הילדים היא תהליך מורכב וארוך ואי אפשר לדלג עליו או לעשות קיצורי דרך.

החוקים הבלתי כתובים של  פרק ב:
לעולם אל תעמידו את בני הזוג שלכם במצב שצריכים לבחור בין הילדים לביניכם, כי יבחרו בילדים, וגם אם לא יבחרו בילדים, הם תמיד יעמדו ביניכם.
נסו להתייחס בכבוד וברגישות לילדים ולקחת בחשבון שהילדים לא בחרו בגירושין. בשבילם הגירושים הם חורבן הבית שילווה אותם למשך כל ימי חייהם. גם אם הגירושים טובים, עדיין בפנטזיה שלהם ירצו לאחד את הוריהם. זה נתון! אי אפשר להתווכח עם הרגשות שלהם.
לא משנה מה עשית למען הילדים שלו/שלה. את/ה לעולם לא תהיה האבא/ אמא שלהם ואל תנסה להיות.
לעולם אל תיתן לילדים שלו/שלה להרגיש לא רצויים בבית שלכם, דחיית הילדים כמוה כדחיית בן הזוג, והתגובה תבוא בהתאם.
המנעו ממצב של החלטות חד צדדיות הפוגעות במרקם הזוגיות שלכם. על אף המגבלות והקשיים של פרק ב', אתם עדיין זוג/פרטנרים לחיים שרציתם לבנות יחד.
הבעיות האופייניות למשפחות מחוברות מחייבת לעבוד בצוות, ממש כמו שהייתם מחוייבים למשפחה בפרק א'. אמנם עכשיו זה יותר מורכב, אך דווקא בגלל זה חשוב שתנהלו את הדברים ביחד ותמצאו פתרונות ביחד, ואם אתם מתקשים לעשות זאת, פנו ליועץ/מטפל זוגי ומשפחתי שיעזור לכם לצלוח את המשבר בלי לשבור את הכלים.
ולבסוף נהלו את החיים שלכם, ואל תתנו לחיים לנהל אתכם!

השאירו פרטים ואצור קשר בהקדם

שינוי גודל גופנים