שותפות וזוגיות

כשאנחנו מדברים על שותפות וזוגיות, יש לעשות אבחנה בין זוג  צעיר שבחר להקים משפחה,  זוגיות טרום נישואים ,או זוגיות  בפרק ב'. כל אחת ממערכות היחסים האלה תתנהל קצת אחרת מבחינת המחויבות זה לזו. זוג שקנה בית והקים משפחה, קשור במחויבות גדולה יותר, מזוג בני 50 + בפרק ב'. איפה הזוג נמצא במעגל החיים הוא פרמטר חשוב. יש שנתייחס לחברות בתוך הזוגיות, לשיתוף פעולה, נאמנות, התחשבות, אינטימיות, משיכה, ומחויבות רגשית. ויש שנתייחס לעוד פרמטרים אם מדובר בזוג צעיר, עם משכנתא, עבודה, ו 3 ילדים. הציפיות משתנות עם הגיל, כמו גם רמת המחויבות.

איך שלא נסתכל על זה, הבסיס של הזוגיות הוא הקשר הרגשי והחברי. בלי זה לא  ניתן לבנות כלום. זוג צעיר שמחליט להקים משפחה, כורת בעצם ברית הדדית, שיש בה זכויות וחובות, והיא מחייבת את שני בני הזוג. הטקס, קבל עם ועדה, נותן את הגושפנקה להצהרת הכוונות של שני בני הזוג, שנשבעים זה לזו, בנוכחות עדים, חותמים על הסכם המעוגן בחוק, והחוק משמש להם גם עוגן. זו ההתחלה של מסע שנמשך שנים. במסע הזה שמתחיל בחגיגה גדולה, הזוג סולל את דרכו, לוקח על עצמו בניה ואחריות משותפת, כאשר כל אחד מבני הזוג, נושא בתפקיד בתוך המסגרת של היחסים.

כל אחד מבני הזוג מגיע עם ציפיות, תקוות, חלומות, ומלא אופטימיות לקראת העתיד המשותף. מתי הדברים משתבשים? בדרך כלל, כשהמציאות לא מתיישבת עם הציפיות. אז בא התסכול, הכעסים, קונפליקטים, מריבות, מאבקי כוח, עלבונות, מלחמות והתפייסויות. ה"שיבושים" האלה, הם חלק בלתי נפרד מקשר זוגי. אין מערכת יחסים שאין בה את המרכיבים האלה. בכל  קשר ישנו טווח שנעים עליו,  המערכת "יוצאת מאיזון" ע"י מריבה, כעס, קונפליקט, יש התרחקות עד גבול מסויים בתוך הטווח, ולאחר מכן, רגיעה והתקרבות. אם היינו משרטטים את התנועה על גרף היינו רואים גלים. זו התנועה הטבעית של זוגיות חיה ונושמת.
יציאה מהטווח מתרחשת כאשר אחד מבני הזוג, מפר איזו הבטחה שהשני בנה עליה, על סמך הצהרת הכוונות, או על סמך ציפיות טבעיות, או על סמך הפנטזיות הלא מוגשמות שלו.

נקודת המוצא של כל אדם, היא המודל שראה בבית בו גדל. על סמך מודל זה למד על הטוב והרע, על מותר ואסור, על סגנון חיים, על רמת שיתוף, על גבולות או העדר גבולות, ערכים, על תפקידים, על המקום שלו בעולם, על דפוסי התמודדות, אמונות, ועוד. מלבד הבית בו גדל, גם לסביבה הייתה השפעה, ועם התבגרותו, נבחנים מחדש יחסיו עם הוריו, באיזו דרך הוא יחיה אחרת או דומה לחיים שראה בבית ובסביבה. ההתקשרות לבן/בת זוג נושאת בתוכה כמיהה ל"ביחד" משמעותי, לחוויה של מיזוג רגשי, חוויה של אני ואתה "אחד", למרות שכל אחד מאתנו הוא אדם נפרד. הילדים הם היצירה המשותפת של בני הזוג, והיא מזמינה את שני בני הזוג לברוא מחדש את העולם שחלמו עליו, לבנות לילדים שלהם, את הבית שהיו רוצים לגדול בו, ולנהל את היחסים ביניהם בהתאם לאמונתם.

אך מאחר שהחיים הם לא רק חלומות ורומנטיקה, על בני הזוג להשקיע בבניה המשותפת, ולעמוד במחויבויות שלקחו על עצמם. התנערות של צד אחד מחלקו בחוזה הזוגי, מפרה את האיזון, ומביאה איתה תגובה של השני, ומפה מתפתח דפוס שלם של איך נראה קונפליקט, איך הוא מחריף או איך הוא מגיע לידי פתרון משביע רצון.
בכל מערכת יחסים זוגית יש מאבק בין תלות לעצמאות. כדי שבני הזוג ירגישו בטחון ושייכות דרושה מידה מסוימת של תלות הדדית. כלומר, כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש מספיק חשוב לשני, שלא יעזוב אותו, כי הוא יקר לו, ולא רוצה לאבד אותו. זוהי תלות "טובה" כי היא מקנה את הביטחון הדרוש לבני הזוג. יחד עם זאת דרושה מידה סבירה של עצמאות. כלומר כל אחד יכול להרגיש חפשי לחיות את חייו כאדם נפרד, עם חלקים שיש בהם חופש בחירה ומרחב אישי, וזאת מבלי לפגוע בחלק הזוגי.  זוגות תלותיים מדיי, ייצרו הרבה מאד קונפליקטים, בגלל העדר מרחב ונפרדות. זוגות עצמאיים מדיי עלולים להרגיש עם הזמן שהקשר עקר, רופף ולא מספק.

מאבקי כוח בתוך הזוגיות קשורים למאבק בין תלות לעצמאות. חלק גדול מהקונפליקטים יושבים על אותם עניינים לא פתורים בין האדם, לדמויות סמכות בעברו. אותם קונפליקטים "רדומים", מתעוררים לחיים מול בני הזוג המזכירים לנו דמויות משמעותיות מעברנו, עת קיומנו הפיסי והרגשי היה תלוי בהם. לכן, מאבקי הכח, הם על המקום שלנו. כל פגיעה היא בבחינת איום על המקום שלנו, והתגובה תלויה במידת האיום שהאדם חווה. ככל שהאדם מרגיש יותר בטוח במקום שלו, ככל שהצליח להפרד מדמויות הסמכות שלו, כך יצליח לנהל טוב יותר את עצמו, ואת מערכת היחסים בה נמצא. רבים, לא מבינים ,מה זה להפרד? הלא כבר נפרדו מהוריהם…אין הכוונה לפרידה פיסית.

דפנה בחורה מקסימה ותוססת, אולם, בכל מערכת יחסים היא מוצאת עצמה נפגעת. מאד חשוב לה שבני הזוג שלה ירגישו טוב, והיא נהגה לרצות אותם. בילדותה גם ריצתה את הוריה, היה חשוב לה להיות הילדה הטובה. למרות שעברו הרבה שנים מאז, היא נשארה בתפקיד המרצה. מוותרת על מקומה לטובת בני זוגה. לא יודעת אחרת. דפנה לא נפרדה מהתפקיד שלה כילדה מרצה. למרות שהיא אדם מבוגר ועצמאי , במערכת יחסים, היא חוזרת להיות תלותית ומרצה. דפנה חולמת על מערכת יחסים שיוויונית עם כבוד ואמון וקרבה, אך כשהיא נכנסת לתוך מערכת יחסים, מהר מאד מתמסרת, מתקשה להציב גבולות, מפחדת להתעמת פן תאבד את אהובה. דפנה לא מודעת לכך שהיא פועלת ומתנהלת ממקום של ילדה מרצה, עד שלא תפרד מהמקום הזה, היא תמשיך להרגיש שלא רואים אותה, שלא נותנים לה מקום, שלא מכבדים אותה. בני הזוג שתבחר מן הסתם יתאימו ברמת הנפרדות שלהם, לרמת הנפרדות שלה, כלומר תמצא בני זוג שמרוכזים בעצמם, ילדותיים, שזקוקים להערצה, להתמסרות גדולה מאד שתעניק להם בטחון ותחושה טובה. כשבת זוגם תבוא בטענות, יעלבו ממנה ולא יוכלו להכיל את הביקורת, יהדפו אותה, יגלגלו את האשמה אליה, וכך או שתמשך מערכת יחסים הרסנית לשניהם, או שיפרדו, או שיפנו לטיפול וילמדו כל אחד להכיר בחלקו, לקחת אחריות על חלקו, ולהפרד מהחלקים הילדיים שלא משרתים אותם יותר.

איך כל זה קשור לשיתוף ושותפות? איך שאנחנו תופסים את עצמנו, ואת מערכת היחסים שלנו עם הסביבה, משפיע על ההתנהלות שלנו. שותפות טובה, מושתתת על אמון, חברות, רצון טוב, ומחויבות לשיתוף פעולה. תקשורת פתוחה, שיתוף הדדי במה שקורה בחיי כל אחד מבני הזוג גם בעניינים שמחוץ לזוגיות, יכולת לעשות ויתורים זה לזו, ולקבל את  האחר על אף השונות  יסייעו  בבניה של תחושת "ביחד" וחויה של קשר משמעותי פורה ומפרה.

השאירו פרטים ואצור קשר בהקדם

שינוי גודל גופנים