בגידה

בתוך מסגרת זוגית, הנאמנות לבן הזוג היא חלק בלתי נפרד מהחוזה הזוגי, ומהמחויבות של שני הצדדים זה לזו. היא מושתת על אמון מלא, בלי צורך לבדוק ולוודא שאכן הנאמנות הזו מתקיימת. יש סיבות רבות לבגידה וצורות רבות של בגידה.

נתחיל אולי במה שדי נפוץ, שכיח, "סטוצים" מחוץ לנישואים. איזה נסיון לשבור שגרה מבלי לשבור את המערכת כולה. כלומר, אנשים בוחרים בריגוש חד פעמי, שלדעתם לא יסב נזק לאף אחד, ירענן את המערכת הזוגית, ולא ינפץ את הקשר. לעתים אפשר לעבור שנים רבות ככה. יש אנשים שיגידו שזה מה שעזר להם לשמור לאורך זמן על היציבות  של התא המשפחתי. כל עוד זה לא התגלה, ולא התעוררה בעיה, אנשים בד"כ לא יטפלו בכך.
לעתים קשר מתחיל בסטוץ והופך עם הזמן לרומן, לקשר עמוק יותר. הסיכון גדול יותר, והנזק גדול יותר, וכשהדבר נודע לבן הזוג הנבגד זהו זעזוע קשה מאד המטלטל את כל בני המשפחה. הבוגד נחשב ל"איש הרע" והנבגד ל"קורבן".

מה מביא אנשים לקשר מחוץ לנישואים? סיבות רבות! החל בשיעמום, במיוחד בזוגיות ארוכת שנים, אך לא רק. בני הזוג נוטים לראות בפרטנר, אובייקט מובן מאליו, שישנו שם רב הזמן, מוכר כבר, אין לו מה לחדש, ולעתים אדיש, עסוק בעולמו, מתפקד במסגרת המשפחתית הרגילה, והשגרה הזו אוכלת כל חלקה טובה. לרב, הסיבה נעוצה בכל מיני קשיים בתוך הקשר, בעיות שלא לובנו, לא נפתרו, בני הזוג או מתכחשים להם, או מתעלמים, או מוותרים על הנסיון להתמודד בדרך בונה עם הבעיות שנראות חסרות מוצא, או שלא יודעים איך להתמודד איתן, ובוחרים כל אחד את דרכו בהתמודדות. (גם בריחה היא סוג של התמודדות).

קשיים רבים קשורים לתפיסת השיתוף, לשיויון, וחלוקה הוגנת של תפקידים. כך למשל גבר שעסוק בעבודתו הקרייריסטית, בנסיעות תכופות לחו"ל, בלחץ בלתי פוסק בעבודה תובענית ובתחרות גדולה, מגיע הביתה ומצפה לקצת שקט, התחשבות, הכלה ורכות, בעוד שבאותו הזמן בדיוק אשתו שאף היא עובדת ומנהלת את תחזוקת הבית והילדים, מגיעה בסוף היום עייפה מהעול הרובץ עליה, ומצפה שבן זוגה עכשיו יכיל אותה, ישמע, יקשיב, ישתף וישתתף… מכאן יכול להתפתח מעגל קסמים של חוסר הבנה, כעס, תסכול, זעם, שאם לא יפתר עלול להביא את אחד מבני הזוג למצב שיחפש את שחסר לו מחוץ לבית. הוא את האשה המפנקת מכילה, רכה ולא מתלוננת ,תובענית ועצבנית, והיא את הגבר הכובש, מתענין מכיל, חושק, מרגש, שיראה את הנשיות שלה, את האדם שבה ולא איזה אובייקט מובן מאליו שלא צריך להשקיע בו יותר מדיי תשומת לב.
מהדוגמה הזו אפשר להבין שהמחויבות הזוגית היא לא רק מינית (כלומר נאמנות מינית לפרטנר החוקי). המחויבות הזוגית כוללת בתוכה גם מחויבות רגשית, קשר חברי, תקשורת, אמפטיה, שיתוף ברמה של שיחה, ושיתוף גם במטלות השונות. וכשאחד חש שאחד או יותר מהמרכיבים האלה נעלם מחייו (וזה יכול לקרות לגברים ונשים במידה כזו או אחרת), תהיה לכך השפעה גם על ההיבט המיני כי משהו באינטימיות של בני הזוג נסדק, וככל שהזמן עובר הסדק גדל עד אשר נוצר נתק רגשי אותו יש צורך למלא.

הצורך שלנו בקשר ובאינטימיות כולל גם את החלק המיני שהוא למעשה הביטוי הפיסי של הקרבה שהיא ייחודית לזוג (בהבדל מסתם חברות או ידידות). זאת אומרת שהתמונה מורכבת יותר מאשר סתם שעמום, או חוסר. לכל קושי יש השלכות על עוד תחומים שהם בתורם משפיעים על המערכת כולה שזזה לעבר דינמיקה בה החסר לא מתמלא בתוך הזוגיות, אלא מחוצה לה, ובזמן שה"פתרון" הזה כביכול פותר את הבעיות שהזוג לא הצליח לפתור, נולדות בעיות חדשות המסכנות את המערכת כולה, ואף מכניסות יסוד נוסף של בלבול, קונפליקט, מתח, כאב, אשמה, דיכאון ואף חולי. כך שבעצם לא רק שהבריחה מחוץ לבית לא באמת פתרה את הבעיה, היא אף החמירה את המצב.
דוגמה אחרת לחוסר איזון בזוגיות אשר יכול לדרדר את היחסים למצב של בגידה, יכול להתרחש גם כאשר הכל נראה טוב ונפלא כלפי חוץ. יש אהבה ושיתוף ומשפחתיות חמה, חברים… על פניו, הכל נראה מצוין. אך לפתע מתגלה בגידה "לא הגיונית" לא צפויה…כמו רעם ביום בהיר.

כך למשל זוג אוהב שהאשה דומיננטית, מובילה, אחראית "יודעת", דוחפת קדימה, ובן זוגה סומך עליה, התקדם בזכותה, מוצא עצמו בקשר אחר מבלי אפילו לדעת למה. לא יודע להסביר לעצמו מה קרה לו. בירור מעמיק יותר בטיפול, מאיר נקודה שהיתה מוסתרת מעיני בני הזוג. בחוזה הזוגי הראשוני שלהם הוא היה קצת "ילד" והיא היתה קצת "אמא", "מטפלת", "המבוגר האחראי". לזמן הזה שהם הכירו זה היה טוב ומתאים, בינתיים אחרי שנים, "הילד" התבגר, אבל, לא העז להתעמת עם בת זוגו. רצה לשנות את החוזה הזוגי, אבל, לא ידע איך. הקשר מחוץ לנישואים, שבר את התשתית הישנה וחייב את שני בני הזוג לבנות בסיס אחר, מאוזן יותר, בוגר ובריא יותר.
לכל זוג יש איזה חוזה זוגי איתו הוא יוצא לדרך. עם השנים כל אחד מתפתח בהתאם לאישיותו. לעתים מה שהתאים פעם, יכול לא להתאים יותר, ואחד מבני הזוג ירצה שינוי החוזה. גם אם לא ידע להגיד זאת מילולית, בהתנהגות שלו תהיה אמירה.  דיבור כן וישיר יכול לפתוח צוהר להבנה אחרת של הבעיה לצורך זה בני הזוג ידרשו לוותר על ההגנות שלהם, על הפחדים, על הדפוסים הישנים שלא משרתים אותם יותר.

מצב אחר, שונה, מתרחש כאשר אחד מבני הזוג כבר "עם הרגל בחוץ", דהיינו הקשר לא מספק אותו, הנתק הוא בלתי הפיך, נוצר פער בלתי ניתן לגישור, ואין את האומץ "לשבור את הכלים". אז מתפתח קשר מחוץ לנישואים, שגילוי הבגידה משמש רק כקטליזטור לפירוק הנישואים. גם אז, כשכבר ברור הרצון של אחד הצדדים לסיים את הקשר, זה לא פשוט. לא רק הזוגיות מתפרקת, גם התא המשפחתי השלם מתפרק, הרכוש מתחלק, החברים המשותפים מתחלקים, הצד ה"נוטש" עומד מול עיניהם המאשימות של הילדים, או בני המשפחה או החברים. רגשי אשם, פחד מהלא נודע, ועוד. זיהוי הדפוסים של כל אחד וחלקו בזוגיות, חשוב לצורך ההמשך של פרק ב' כדי שלא ימצאו עצמם שוב עם אותה גברת בשינוי אדרת. כי מה שלא טופל בפרק א' ישוב ויופיע בפרק ב',ג', והלאה. למה הכוונה? אם אני לא יודע לבוא ולהגיד את דבריי בכנות, אם לא אשקיע בשיחה או במה שנדרש כדי לתחזק את הקשר, אם אטאטא מתחת לשטיח, אם אפחד להתעמת, אם לא אשים גבולות, אם אנקוט בדפוס של הימנעות… ולא אהיה מודע לכך, אותו דפוס יופיע שוב בפרק ב', כי זה מה שאני "יודע". כדי שבפרק ב' לא אפול שוב לאותו "בור", חשובה המודעות לחלק שלי בזוגיות שעלתה לשרטון. גם אם בסוף זה לא מתאים.

התהליך הטיפולי

בשלב ראשון הצד הנפגע, נבגד, זקוק למרחב מוגן בו יוכל לבטא את הכעס, העלבון, הבושה, ההשפלה, הכאב, ההלם, הפגיעה בדימוי העצמי, בתדמית וכל מה שעולה. האמון שנשבר משפיע גם על תפיסת העולם בכלל, משהו עמוק ויסודי מתערער אם האדם שחיית איתו שנים והאמנת בו מתגלה כשקרן. בזמן הזה, הצד "הפוגע" הבוגד, ב"כוננות ספיגה", מה שעוזר לו גם קצת לנקות את רגשי האשמה שלו.

בשלב השני, מנסים להבין גם את הצד השני. מה קרה אצלו שהביא אותו לבגידה. בשלב שלישי, ההכרה בקסם של "מים גנובים" לעומת המציאות שיש בה כבלים, אילוצים, מגבלות. שלב זה חשוב בעקר למי שמעוניין לעזוב אבל לא בחן עד הסוף את ההשלכות. דהיינו, עכשיו הקשר החדש מרגש,מטרף, אבל בסופו של דבר גם הוא עם הזמן יהפוך לשגרה, הקסם יתפוגג ומה אז?

המחקרים מוכיחים שהתאהבות מחזיקה 4-5 שני, אח"כ מתפוגגת ואז באה האהבה הנשענת על היחסים בין בני הזוג, יחסים המושתתים על כבוד, הבנה, חברות, אינטימיות וכו'. זה הבסיס האיתן של הקשר. ללא בסיס, הקשר עומד על כרעי תרנגולת, וכל רוח קלה יכולה לפרקו.

בשלב הרביעי , בחינת הקשר לפני הגילוי, תפקידים, זיהוי דפוסי התמודדות, תקשורת, רמת המחויבות, תיאום ציפיות. בשלב הזה ראוי לציין שהריקוד הזוגי הוא ריקוד של שנים! אין כאן תליין וקורבן, צודק או לא צודק, האיש הרע, או הטוב. אני יוצאת מנקודת הנחה שהבחירה הראשונית היא לא מקרית. משהו בחיבור של בני הזוג שרת את שני בני הזוג בתחילת הדרך, והשתבש עקב חוסר ידע ומודעות. אם למשל אחד מבני הזוג מקנא, בד"כ יש משהו בהתנהגות של בן הזוג שמעורר את קנאתו. אם האחד רוצה שינוי והשני מתעלם, לא רואה, לא מרגיש, זו אחריות של שני בני הזוג.

בבגידה, הצד הנבגד בטוח שהאשמה אצל השני בלבד. במהלך הטיפול, התפיסה הזו מפנה את מקומה לבחינה מחדש של היחסים, לראייה מחודשת, בה כל אחד מתוודע לחלק שלו בתוך הריקוד הזוגי, וביחד בונים דרכי פעולה חדשות ההולמות יותר את הקשר שמבקש לצמוח מתוך המשבר.

בשלב האחרון – אחרי שהבינו ועשו צעדים בוני אמון, אחרי ששינו את הדפוסים, ופיתחו מיומנויות תקשורת מודעת, אמפטית ומכילה, מגיע השלב בו על בן הזוג הנבגד לסלוח. ההחלטה לסלוח לא קלה כלל ועיקר, ולעתים קרובות קשה מאד לצד הנפגע להרפות ולסלוח. כדי לפתוח דף חדש, חייבים לסגור את הפרק הקודם, להיפרד ממנו, ולהפרד טוב. אם הגבר או האשה לא יסלחו, לעולם, הבגידה הזו תישאר ביניהם, ובכל רגע נתון, יהיה אפשר להשתמש בה ולהטיח אשמה לעבר הבוגד, כך שישאר לעולם הפושע שמגיע לו להענש עד סוף ימיו.

בנקודה זו, על בני הזוג להחליט "להתחתן מחדש". הבחירה בפרק חדש, חוזה חדש, חשוב מאד. על אף מה שקרה, אנו מחדשים את הזוגיות ובוחרים להמשיך הלאה מתוך כבוד, הערכה, אהבה…זה המקום להפרד מהקורבניות. יש ברירה ואפשר להיפרד. הבחירה להמשיך הלאה מתוך רצון לקיים קשר משמעותי ומספק, ממקום של חוזק ולא של חולשה, היא בבחינת העוגן של הזוגיות המחודשת.