תקשורת, חיים ומוות בידי הלשון

הגענו לטיפול אחרי שכבר הרגשנו מותשים מאד מריבות וויכוחים,דיברנו לא יפה אחד לשני והרגשנו שאנחנו רק הולכים ומתרחקים אחד מהשני. האהבה הפכה לשנאה, עוינות וכעסים. או שרבנו או שלא דיברנו. נראה היה שרק גירושין יפתרו לנו את הבעיה. פשוט לא הצלחנו לשוחח בשקע וברוגע, ולא הצלחנו לפתור שום דבר. כל אחד עשה מה שרצה וזהו. בתוך תוכנו, ידענו שיש אהבה, ולא באמת רצינו להפרד, אבל, גם לא יכולנו להמשיך כך. הגענו לטיפול למרות שזה נראה כבר אבוד. בפגישות הראשונות פרקנו את כל הכעסים הרבים שהצטבור הרבה זמן, ולאחר זמן מה אחרי שהבנו שלהטיח אחד בני את הכעסים לא מוביל לשום מקום טוב, מירי שאלה אותנו אם נרצה ללמוד לדבר אחד עם השני בדרך שתביא לפתרון הקונפליקט ולא רק לפריקת הכעסים. לראשונה היתה בינינו הסכמה. כן! ענינו פה אחד. לא היה לנו שמץ של מושג איך באמת לשוחח, להקשיב, איך לנהל משא ומתן , איך להכיל אחד את השני, ואיך להתקדם לעבר פתרון שיהיה מקובל על שנינו. בטיפול נחשפנו לשיטת ה"אימגו". בעזרת ההכוונה של מירי למדנו את השלבים השונים של שיחה בונה ומועילה, בלי לכופף זה את זו, איך לגייס את האמפטיה של השני, איך להכנס לנעליו של השני ולראות איך אני נראה מהעיניים של בן זוגי, וכן גם קצת לצאת מהמקום המבוצר של כל אחד מאתנו. אם קודם כל אחד התעקש שהוא "הצודק", וניסה להוכיח את זה לשני, אז הבנו שה"צדק" לא רלוונטי בכלל. זה לא עניין של מי צודק. בסוף אנחנו כבני זוג אמורים ללמוד לחיות ביחד, לדאוג אחד לשני, לחזק זה את זו, להתגמש, להתקרב, לעשות גם קצת וויתורים מתוך רגישות לשני והתחשבות בצרכים של השני. להפתעתנו מצאנו שהיה הרבה יותר קל להתמודד עם הדברים כאשר האופן בו כל אחד פנה לשני השתנה. כבר לא האשמות, אלא, דיבור מהלב. כשהדיבור בא מהלב, הוא גם הגיע ללב של השני, ריכך את העמדות שהיו פעם כל כך נוקשות, והיה הרבה יותר קל לבוא אחד לקראת השני מתוך רצון ולא מתוך הכרח. הקרבה המחודשת הזו עזרה לנו להתגבר על הדברים שקודם היה לנו קשה יותר להתגמש. למדנו לדבר מתוך כבוד אחד לשני, וכבוד לזוגיות שלנו, ולתא המשפחתי שיצרנו. קיבלנו החלטות חדשות על שינויים חשובים בהתנהלות הזוגית שלנו. וגם חיזקנו את הקשר החברי בינינו. עברו הרבה שנים מאז הטיפול, והכלים שרכשנו עוזרים לנו עד היום. גם אם אנחנו "שוכחים" לפעמים, יש לנו לאיפה לחזור ולהזכר.